מספר איציק מישר:
סיפור המעשה מתחיל עם ביקורו של שמעון פרס כשר הביטחון בראש הנקרה, ב 7 לדצמבר 1974, מיד לאחר חדירת המחבל ופציעתו של גיל לבני.
הייתי אז גזבר. אנשי לשכתו של פרס הכינו אותנו לפגישה ואמרו לנו: הוא ישאל מה אתם צריכים, וכל מה שאתם צריכים – אל תתביישו לבקש.
ערכנו דיון קצר וסיכמנו ברוב תמימותנו שאנחנו צריכים גנרטור לשעת חירום.
אמרו לנו – "גנרטור?? זה כלום. תבקשו משהו רציני !".
ונזרקה באוויר, איני זוכר על ידי מי, "בריכת שחיה".
"מצוין" אמרו לנו "זאת בקשה לגיטימית".
למחרת התקיימה הפגישה.
פרס סייר בקיבוץ ולאחר מכן התכנסנו הנהלת הקיבוץ במזכירות, וכמצופה נשאלה השאלה – "מה אתם צריכים שישפר את חייכם כישוב ספר ?".
"גנרטור לשעת חירום" ענינו.
ובביישנות הוספנו "ברכת שחיה".
"תרשום את הדברים" הורה פרס לראש הלשכה, ונפרדנו לשלום.
מספר שבועות לאחר מכן קבלנו דרך משרד השיכון אישור תקציבי לבניית הברכה.
אלא שבאותה תקופה חסר בארץ מלט ולא אישרו בניית מבני ציבור, רק מבני מגורים.
העלנו את הנושא בפני אנשי משרד השיכון וקבלנו אישור חריג לבניית הברכה, כשבכותרת האישור היה כתוב: היתר בניה.
יש חשיבות לכותרת, חכו להמשך…
הימים ימי תחילת הסתיו, שלמה גלעוז ז"ל הוא רכז הבניה. חשבנו שאם לא ניצוק את שלד הברכה לפני בוא הגשמים כל סיפור הברכה יידחה בשנה.
שלמה, עם מיומנות האילתור שלו, שלא כאן המקום לפרטה, הצליח להשיג תכניות לבניית הברכה, ומבלי לקבל את כל האישורים הנדרשים מהמועצה האזורית וועדת בנין ערים, התחלנו לחפור את הברכה ולהעמיד את התבניות לקראת יציקת השלד.
בוועדת בנין ערים במועצה התחילו אז לעשות סדר, והיו שולחים מדי פעם פקח כדי לבדוק אם לא מתבצעות חריגות בניה .
הפקח עלה כהרגלו על הכביש ההיקפי, עצר ליד ברכת המים, והשקיף על כל ה"מחנה" לראות אם לא מתבצעות חריגות, כשנתקלו עיניו בחפירה ובתבניות…
נרעש הוא בא למזכירות, פוגש אותי ושואל "מה זה מה שאני רואה מאחורי בית התרבות ??"
"בריכת שחיה" אני עונה לו.
"אבל אין לכם היתר בניה"
"דווקא יש" אני אומר ושולף את המסמך של משרד השיכון שנקרא היתר בניה.
"הנה – יש" אני מגיש לו הנייר.
בכעס הוא מנסה להסביר לי שזה לא היתר בניה מועדת בנין ערים, ומאיים כי יתבע אותנו למשפט על בניה ללא היתר.
הוזמנתי לראש המועצה, אריק לוטן (חבר חניתה), וקבלתי הטפות מוסר על היותנו פורעי חוק, תוך שהוא מודיע לנו שהוא מגיש נגד קיבוץ ראש הנקרה תביעה לבית משפט.
בינתיים התחלנו את כל ההליך של קבלת היתר הבניה בצורה מסודרת במסגרת ועדת בנין ערים, אולם במקביל נרקם ההליך המשפטי נגד הקיבוץ על בניה לא חוקית, וקבלנו זימון למשפט.
התייעצתי עם עורך הדין של הקיבוץ שאמר לי שחבל שהוא יטריח את עצמו למשפט, עלינו להודות מאחר ואין לנו שום סיכוי .
בינתיים הברכה קיבלה את כל האישורים והגיע יום המשפט .
אני מופיע בבית המשפט, מגיע תורנו בסרט הנע (היו שם עוד כ 10 קליינטים שחרגו בנושאים שונים), ושואל אותי השופט "האם בינתיים הגשתם בקשות לאישור ?"
"כמובן שכן" עניתי, והגשתי לו את המסמכים.
"יש לך חותמת של הקיבוץ ?" הוא שואל.
אני נותן לו את החותמת. הוא מטביע אותה על נייר שמונח על שולחנו, בוחן אותה, ופונה לתובע "נגד מי הגשת את התביעה ?" .
"נגד קיבוץ ראש הנקרה" עונה לו התובע.
"נגד מי הגשת את התביעה ?" שואל אותו שוב השופט.
ושוב עונה התובע "נגד קיבוץ ראש הנקרה".
מזמין השופט את התובע אל שולחנו ומראה לו את החותמת שבה היה כתוב ראש הנקרה – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ , ולא קיבוץ ראש הנקרה כפי שנכתב בכתב התביעה…
לסיכום הציע השופט לתובע שבפעם הבאה יגיש תביעה מעט יותר רצינית נגד ראש הנקרה. משהו כמו הברחת סמים, או עדרי בקר… ואנחנו חוייבנו בקנס סמלי, וזכינו בכעסו של ראש המועצה כששמע על האירוע המביש.
וזה סיפורה הפתלתל של בריכת השחיה עם הרשיון בדיעבד.
בתמונה: בריכת הילדים ממש בראשיתה
עוד על הבריכה »»
הארכיון גם בפייסבוק 
~ ~ ~
כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com
ארכיון ראש הנקרה 