בונים יאכטה / חלק רביעי

סיפורה של היאכטה קובי.
החל מהרעיון שנרקם, בניית היאכטה, ההפלגות, ועד הפרידה.
שמעון יעקובי נזכר, אסף, צייר, כתב, ויצר למעננו פיסת זכרון נפלאה. חלק רביעי:

«« לחלק הראשון

קובי גלעוז

לקראת הוצאת הרישיון והסדרת ביטוח, צריך היה להחליט על השם.
לארבעת הקבועים היו ים של הצעות .
ההחלטה: שולחים את שמעון ניב, הממונה על יחסי ציבור של החוג, אל משפחת גלעוז לקבל את הסכמתם לשם קובי.

שמעון ניב הלך לקיבוץ שכן לבקש עגלה אוניברסלית (לנו לא היתה ) כדי להוביל את היאכטה קובי למעגן הדייגים בקישון.

בדיעבד נודע לי –  על-מנת לדלג על עודף זהירות ודאגות, השלושה החליטו, שכדאי לשלוח את שמעון יעקובי לקישון, כדי שהוא יסדיר את ענייני המנוף, ושיהיה מקום גישה על היבשה ובמים.

שמעון יעקובי היוזם וכזקן הבונים קיבל את הכבוד לניפוץ בקבוק השמפניה.
מטעמי זהירות, ושמירה על הצבע, הניפוץ היה על משקולת העופרת.

סיימנו את לימודי הימאות אצל לאון קובנר, בעידן שהניווט היה לפי גורמי שמים. טרם המציאו את ה- .S.P.G .

לארבעה ( מוטקה, שמעון ניב, איתן יעקובי ושמעון י.) היו כל הרישיונות הדרושים להפלגות בינלאומיות. כולל שרתי רדיו בינלאומי, נוהלים בים עם כול ההגדרות המקצועיות, שהם בצרפתית.

ביקשנו משמעון ניב, שילך ליוני רוכל, ויכין אותו לכתוב דברים לקראת ההשקה.
טקס לא היה, אבל יוני כתב:

חברים אוהדי היכטה היו מוכנים לעזור בכל. כמו למשל, עמיר נדל ופוטש. הם ראו את הצפיפות במעגן, שבגללו אנו עוגנים בחוף "נמל הבוץ". באחת השבתות עשו הפתעה.
הופיעו בנמל עם ה-UNIMOG ורתכת וחברים. הביאו חומרים וציד וגם ארגז פח שמשמש אוכל בשדה, ממולא בכל טוב, וגם שמנת וחלבה של שבת.
תוך שעות אחדות , עם כול המורכבות של העבודה במים ובבוץ, יש מקום טוב ובטוח לקשירת היכטה וקרש טוב של סו"ב, על מנת להגיע יבש ובבטחה ליאכטה.
לסיפור המלא »»

כולם מרוצים. עולים על היכטה ונגשים למקום המוכן. אבל כול השמחה שלנו שקעה בבוץ השחור שמתחת למים.הקובי לא זזה לא אחורה ולא קדימה. מהמד- עומק אין מדידה. אותות הסונר גם שוקעות בבוץ השחור. אי-אפשר לאמץ מנוע, כי הוא ישאב יותר בוץ מאשר מי קירור מהים.
מזל שמוטקה נשאר על החוף והיה למי לזרוק חבל והרבה חבלים עד שהצליח לחלץ אותנו מהמקום שאמור היה להיות כל כך טוב.

מפליגים

בחורף של שנת 1980 ביום סגריר וים סוער, ומסוכן לכלי שייט קטנים יצאנו מהקישון (מרציף של היאכטונרים), אל הים הפתוח. רצינו להיות בטוחים, שהקובי באמת בנויה כהלכה.

כעת היינו בטוחים שהצלחנו ואפשר להתכונן ולתכנן הפלגות לשנה הבאה 1981.
יש גוררת לימיה. הבעיה נפתרה. הימייה בעדיפות ראשונה להשתמש בקובי.
מתי תהינה עוד רצונות. מתי יהיו הצרכים החדשים. מתי יהיה המחסור. מה יהיו הפתרונות. כל הנ"ל  הופיעו. כל אחד בזמנו.

תליתי מודעה בחדר אוכל. למודעה הזאת לא קבלנו שום הערות. אולי משום שהשתפר המצב בחדר אוכל, ולפעמים היתה גבינה צהובה וגם קנינו מקררים וטלוויזיות לחברים.
התחילה ההרשמה. היה עודף ביקוש.
תוכנית הפלגות

בחודש מאי 1981 יצאנו להפלגה לקפריסין.
היינו ארבעתנו הקבועים, שלמה גלעוז ואסף דינר, שנחשב לדור המשך.

הרוח המערבית התחילה להרים גלים נמוכים עם "ברבורים" או "סוסים לבנים". כל טיפת מים שפגע בפנים, היתה כמו דקירה ממסמר קר קרח.
לפנות ערב צריך לחשב את מקומנו שבין ים ושמים.
הייתי בטוח שאין בעיות. טעיתי. לא לקחתי בחשבון, שאני צריך להיות אמין על השותפים שלי.
כאשר אסף רואה, שבמקום מפה, אני עושה חישובים על דף משובץ במחברת, פניו נפלו.
הסברתי לו שהכול בסדר. אנו יודעים איפה חיפה ואיפה לרנקה, בקווי אורך ורוחב. יש שעון, מצפן ומד הספקים.
אסף דינראסף ממשיך להיות מודאג, באומרו שהקווים הם דמיוניים בלבד. למה לא משתמשים במפה.
אין מפה, כי לא היה לנו תקציב, ומפה ימית מאוד יקרה. הלילה ירד עם עננים כבדים. אין כוכב הצפון.
אסף סירב ללכת לישון. העדיף להחזיק הגה במקום כולם. אני טעיתי והבטחתי לאסף, שלפי חישובים שלי, בשעה שבע בבוקר כבר נראה את חוף קפריסין.

נכון הגיע הבוקר וגם שעה שבע, אבל אין קפריסין ולא אווירונים לקראת נחיתה בלרנקה.
היה מין ערפל בהיר של בוקר עם שמש, ערפל שלא מרגישים את נוכחותו, ואי- אפשר לומר שהוא קים.
המנוע שלנו פעל, ובגללו לא שמעתי רעש של אווירון אם בכלל היה.
שוב חישובים במחברת, ושוב אסף לא מאמין. הערפל נמוג ויש יבשה. קפריסין!
אבל הגענו לאזור שבין שדה התעופה והעיר. אני מפעיל סונר (מד עומק) וזה מתחיל ישר בצפצופים מתחתנו סלעים שעלולים לגרד אותנו. סיבוב חד ואנחנו בחוץ בים הפתוח.

שלמה גלעוז ז"ל

נהנינו מכל יום בקפריסין. בשבילנו הכול הזכיר את ארץ ישראל הקטנה והיפה של פעם.
השכן שלנו במרינה, לא היה סקוטי נחמד, אבל העריץ אותנו על שאנחנו הצלחנו להיפטר מהאנגלים. הוא היה טייס אזרחי בחברה לבנונית והישראלים פיצצו את מטוסו בבירות.
שלמה קיבל על עצמו, שתוך יומיים יעשה ממנו ציוני.
שלמה הצליח.

כמו לכל דבר יש סוף, ואפילו לדברים טובים, צריך להיפרד מקפריסין.
אני מטלפן כדי לקבל תחזית מזג אוויר לדרך, לחיפה. הכול אידיאלי עם קצת גשם.
התרחקנו לכיוון דרום – מזרח, כארבע שעות.
רוח דרומית בעוצמה בלתי רגילה, קמה בלי שום הקדמה, אזהרה. קורבן ראשון, הלך דגל קפריסין מראש התורן. התחיל המאבק להסרת מפרש חלוץ וצמצום הראשי. בקשתי ממוטקה לקפל את מד הספק . הבורג הבטחה של המכשיר, נפל לים. מישהו איבד שיווי משקל והתיישב על המצפן. המצפן מתגלגל על הרצפה.
בקשתי משלום להפעיל מנוע, שיהיה בכוננות. שלום מסובב במנואלה (כי לא היה לנו תקציב לקנות starter) . סוף-סוף יש לנו הרעש המרגיע של המנוע שמבטיח שליטה במצב.
סוף- סוף הגיע בזמן להביט מסביב ולחשוב. תמונה לא מעודדת: אסף מחזיק חזק בחבל שלא היה מחובר לשום דבר.
נתתי לו תפקיד: סטטיסטיקה . שיספור אחרי כמה גלים חלקים, מגיע הגל "המשוגע "הגבוה שפסגתו נשברת ומתהפכת בשצף קצף. זה יהיה חשוב לדעת עם נחליט להסתובב.
שמעון ניבשלמה יושב בפנים בסלון ומחבק את עצמו עם שתי זרועותיו. שלום, מוטקה ושמעון ניב מביטים עלי עם סימני שאלה בעיניהם.

היום נגמר, החושך מתקרב. הרוח לא נחלשת. סערה דרומית תמיד כזאת. הגלים גבוהים ותמיד נראים יותר גבוהים, כאשר המורל נמוך.
כאשר היינו בין שני גלים, השמש היתה נעלמת. כשגל הרים אותנו על רכסו, השמש חייכה אלינו.
נזכרתי. כבר הייתי במצב כזה בחורף של שנת 1947. ההבדל הגדול, שאז לא הייתי האחראי וחזרנו לגליפולי שבדרום איטליה.
זה היתה בחוכמה, כי אחר כך התגלו נזקים חמורים.

מה לעשות? אפשרות להמשיך הביתה ולהילחם כול הלילה עם כול גל בנפרד, שזה די קשה בלילה בלי ירח. או שנחזור ללרנקה. כולם היו בעד לחזור.
הודות לסטטיסטיקה שאסף עשה, הצלחנו להסתובב מבלי לקבל גל מתנפץ עלינו.
חזרנו מהגיהינום לתוך הגן עדן בלרנקה. היה אחרי חצות. בשקט נקשרנו לרציף, הרמנו דגל צהוב (סימן למבקשי חסות). לא להפריע לשכנינו הישנים. ובעיקר שלא נצטרך להתבייש על שנכנענו לסערה. מנינו את שלמה לקברניט על החוף, להסדיר את כל הפרוצדורות, ושכבנו לישון. ישנו טוב בחסותו של הדגל הצהוב. בבוקר רק שלמה הלך לשלטונות.
שכננו הסקוטי בא עם חיוך רחב ועם דברי נחמה וברכות. כמה טוב לצחוק ביחד, במקום לבכות כול- אחד בנפרד. ידידנו הסקוטי, כשראה את הסערה, ניסה ליצור אתנו קשר. לא האמין שהסירה שלנו תחזיק מעמד בסערה כזאת. לא הצליח, ואז הוא התקשר למרינה בתל אביב ודיווח על היעלמותנו.

אני שוב מבקש תחזית מזג אויר, ומקבל כמו אתמול, רק בלי גשם. לא יודע מה להחליט.
פגשתי ישראלי וסיפרתי לו על הבעיה שיש לי. למזלי, מקצועו של הישראלי, נווט באל- על. לפי עצתו, שכבתי על הגב כדי לעקוב על תנועתם של העננים הגבוהים, ה- Cyrus או Cyrus-Nimbus , או Alto-Cumulus . למזלי, הבנתי על מה הוא מדבר (זה דבר יחידי שלמדתי ממורה ימאות באיטליה).
ידוע שהרוחות ששם למעלה, בעוד כמה שעות תהינה על פני הים. ואמנם זה עזר לי להחליט.
יצאנו וכעבור כ- 20 שעות הגענו בול ל"ביתנו" עם הניחוחות שבקישון.

המשך יבוא ….

רוצים להוסיף משלכם ?
תגובות, זיכרונות, חוויות , תמונות, כל דבר… שלחו ל
rahanarchive@gmail.com

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s