בונים יאכטה / חלק שני

סיפורה של היאכטה קובי.
החל מהרעיון שנרקם, בניית היאכטה, ההפלגות, ועד הפרידה.
שמעון יעקובי נזכר, אסף, צייר, כתב, ויצר למעננו פיסת זכרון נפלאה. חלק שני:

«« לחלק הראשון

השנה היתה 1975 .
עם "צילום מצב" שכזה (»») אפשר לבוא למזכירות הקיבוץ ולקבל אישור להקמת חוג, לבניית יאכטה/גוררת. נכס יוצא דופן לקיבוץ הסוציאליסטי המצוי.

היה חשוב שהחוג יקיף הרבה חברים.
תליתי מודעה בחדר אוכל:
מועד לחזון רוצים לייסד חוג לבניית יכטא. פגישה מיסדת תתקים בערב ב 24/12/74 (יום ג') בבית תרבות. כל המעונינים מוזמנים.
הכונות: 1) ליסד את החוג  2) להחליט מה רוצים: א. לקנות תוכנית   ב. יכטא למרחקים קטנים   ג. או למרחקים גדולים (איי יוון)  3) להזמין מומחה לייעוץ (הרצאה ראשונה) 4) בעיות תקציב

מודעה לוח מודעות 1

כמובן שלא כול התגובות היו מעודדות:
"רוצים גבינה צהובה ושוקולד אמיתי בבוקר ולא יאכטה !" על החתום "התלמידים הרעבים"
"מה עם הפירות וההתיקרויות ? מה עם הורדת רמת חיינו ? נבנה צוללת. נצלול עמוק ובדומיה ישר לת…"
תמונה

הפתרון התחיל, התקציב הגיע.
לאון קובנר עודד והנחה אותנו את ארבעתנו ללכת למהנדס Volker Behr.
בקשנו שיתכנן לנו יכטה/גוררת לקיבוץ.

אחרי אישור התוכנית על ידי המחלקה הטכנית של אגף הספנות, רכשנו עץ מהגוני. מידותיו היו: באורכם 5 מטרים (+ – ), רוחבם 50 ס"מ (+ -), העובי 2 צול.
הקרשים נפרקו ליד הנגרייה. בגאווה, הצגתי בפני עוזי שחר את העצים ואת תוכנית הניסורים.
מביט עוזי על העצים. לי היה נדמה שעוזי מתפעל מיופיים של העצים וחבל לו לנסר אותם.
אחרי השתיקה, בא ה"לא" המוכר של עוזי, שבעקבותיו מגיע ה "כן" גם של עוזי.
להפתעתי, הגיע עוד "לא" אחד, מלווה בנימוקים.
עוזי היה במיטבו, אבל מסור הסרט היה עתיק הרבה יותר מהקיבוץ.
משאבת נסורת ואבק אין, ואילו המהגוני במיוחד מאד מזיק, לא בריא לריאות.

אייל לבקוביץ' פתר את הבעיה. בטרקטור ועגלה הוביל את הקרשים לעכו לבוני הסירות האחים חמאדי.
עאבד ואנוכי ניסרנו הכול לפי תוכנית. לצלעות אורך ורוחב, לשדרית ולחרטום.
רכשנו דיקט ימי ושבע עשרה אלף ברגים. הדבק המיוחד הגיע , זה החומר לעבודה עד שנת התקציב הבאה.

את העבודה התחלנו (בשעות הפנאי) בסככת האווזים במשק הילדים.
הדי היתה הראשונה שהופיעה. היא באה עם מגש עם עוגיות ומיץ קר, הטעמים מן האגדה.
קיווינו שהיא הצטרפה לחוג. אבל לא הצטרפה.
בא המצטרף השני. הוא אמר, שהוא יודע לנסר. מוטקה סימן קו על קרש, וביקש לנסר.
כול קו ישר יצא מנוסר באלכסון. יופי, יש צורך בהרבה ניסורים באלכסון. החבר לא היה מרוצה ולא בא יותר. באו עוד חברים. היה צורך להבריג הרבה ברגים וטרם המציאו את המברגה החשמלית.

הגשם הראשון הבהיר לנו, שהסככה לא מתאימה לנו. העץ והחשמל אינם מתאימים למים.
עברנו זמנית (לחמש שנים) למחסן דשנים.  המחסן היה ברוחב של כ – 10 מטרים. לדעתנו זה היה "בול" כי אורך היכטה גם  10 מטרים.  לקראת סיום גוף היכטה היה צריך לחצוב קצת  בקיר הבטון של המחסן, כדי שיהיה מקום גם לקצה הירכתיים.

תמונה 1

את העצים לשדרית וחרטום, היה צריך "ללמד לשחות" בבריכת השחייה, כדי שיעוטו להיות נוחים לכיפופים לפי התכנית.

בשנת 1977 היו בחירות לכנסת. לאחר מנין חלק מהקולות, התברר שחל מהפך.
שמעון ניב הלך לבית תרבות, לקרוא לחברים שצפו בטלוויזיה, שיבואו לעזור להפוך את גוף היכטה, כדי להמשיך את הבניה בתוך ומעל הסיפון של היכטה.

פוטי ותרזי נתנו לנו גישה חופשית למגרש הגרוטאות בחצר מילואות.

 

העבודה התקדמה וארבעה חברים שקיבלו "קביעות" התגלו כבעלי מקצוע, כל אחד בתחומו:

מוטקה ידע לקרוא תכניות (האחרים ידעו לשמוע).
מוטקה ביצע את כל העבודות במתכת ובאוקולון, חריטות וריתוכים. מוטקה עם ידי זהב שלו, התקין את המקרר, הגז, מייכלי המים לאדם, התקנת השירותים ועוד.

שלום שקד עסק בכול מה שקשור למנוע, ציר שרות למשאבות לקומפרסור הקירור, מיכל ומערכות סינון הדלק ומי הקירור למנוע. חשמלאות ועוד.

שמעון ניב גיוס מתנדבים לחוג לעזרתנו, יחסי ציבור, רכש, תרומות, עזרה לכול אחד בכול המקצועות.
יום אחד מספר בנימה של אכזבה, שלא הצליח להתרים את שמואל (ראש המועצה האזורית) שמואל מוכן לארגן תרומה לכל שנה, בתנאי שלא נגמור את היכטה. לא יכולנו להתחייב.

שמעון יעקובי בנגרות, הדבקות, לכופף כול מה שעשוי מעץ ודיקט, צבעות. לוח זמנים לסדרי ההרכבות של כל החלקים. להוסיף את כל החיזוקים מנירוסטה, על מנת שהיכטה תהיה גם גוררת וסידורי בטיחות לפסג'רים שאינם מנוסים בתנאי הים.
ובעיקר לקיים את האמירה של מוטקה: "כול יום צריך, שמשהו יתחבר למשהו, כי רק אז באותו יום עשית משהו".

 

התוצאה תמיד היתה, שמחיבור שני משהו, נוצר עוד משהו, שצריך שמתישהו, ועתיד להתחבר בבוא הזמן למשהו. בגלל שהכל צריך היה להיות מחובר, זה נמשך חמש שנים.

עוזי שחר ראה שאנו רציניים ובלי שום ה"לא" שלו, בא ובמומחיות רבה ניסר פתחים לחלונות הקבינה. 

חלק שלישי »»

רוצים להוסיף משלכם ?
תגובות, זיכרונות, חוויות , תמונות, כל דבר… שלחו ל
rahanarchive@gmail.com

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s