יזהר סיני, לזכרו

מתוך דברים שנכתבו לזכרו בעמוד הפייסבוק של הארכיון (כאן »»)

עמיר נדל
בצער רב אני מקבל את הידיעה על מותו של חבר יקר. היינו קרובים, יזהר ואני בעבודה וביומיום. מארוחת הבוקר בהכנת סלט גדול שיזהר היה מומחה בו ועד החלפת בדיחות וחידודי לשון על הדשא בערב. לא חשוב איפה עבד יזהר אבל תמיד היה ה"נויניק" הזועף שהפחיד ילדים מלעלות על הדשא הרטוב. הקריאה: "יזהר בא!" עדין מהדהדת אבל הוא עם חיוך מוסתר בזוית הפה לא בדיוק כעס. בטח לא על הילדים. יהי זכרו ברוך.

דביר תומר
לאחרונה נזכרתי ביזהר (להלן יבוטא "איזר"..) פעמיים.
אשתי היפה החליטה שנשתול דשא בגינה. אז מחמוד הגנן שתל,סידר השקייה (ולא שכח לציין שעבד בזמנו במצרים עם "נדב ובוטש"…)ונתן הוראות לאשתי לא לדרוך על הדשא שלושה שבועות.
אשתי לקחה אותי לשיחה בה הובהר לי "החוק" החדש שמתכוון שאני לא אדרוך על הדשא,ומייד עלה על פני חיוך רחב .היפה לא הבינה אז סיפרתי לה על יזהר הנויניק שלנו ו"טראומת לא לדרוך על הדשא" של דורות שלמים של ילדים…
עם השפם,עיני צ'רלס ברונסון וכובע הבוקר יזהר ניצל עד תום את החיספוס הנראה מדמותו. לקחו לי שנים רבות להבין שמתחת לקליפה הזו מסתתרת לה נפש של ציפור שיר רכה וטובה…
כמה ימים אחר כך ביתי הקטנה שאלה אותי אם אפשר לדרוך על הדשא ושוב נזכרתי ביזהר.
כי היתה לי פריבילגיה בילדותי:לא פחדתי מיזהר..נהפוך הוא.
יום אחד שיחקנו עם כדור ליד אחד הדשאים שיזהר זה עתה סיים להשקות והכדור עף לדשא. יורי רוכל לא הסכים הפעם לרוץ להביא כי לפני יומיים יזהר כבר כמעט תפס אותו …
אז עבדכם נשלח… יזהר שראה אותי מרחוק קרא לי בקולו החזק ואני נעמדתי כמי שקפאו שד. יזהר ניגש אלי,ירד על ברכיו ,הוריד את הכובע הגדול חייך חיוך רחב ואמר לי:
לך אני מרשה לדרוך על הדשא.אבא שלך ואני אנחנו כמו אחים. ונתן לי חיבוק.לא סתם חיבוק אלא חיבוק יזהר. עד אותו הרגע לא ידעתי שככה מרגיש חיבוק ומאותו הרגע הבנתי שרוצים לתת למישהו להרגיש שאתה אוהב אותו אתה מחבק כמו שיזהר היה מחבק.
אז ניגשתי לביתי ירדתי על ברכיי ואמרתי לה:בטח שאת יכולה לדרוך על הדשא ונתתי לה חיבוק.לא סתם חיבוק, חיבוק יזהר …
יהי זכרו ברוך

עזרא דלומי
בצער רב אני מקבל את הידיעה על מותו של חבר יקר. היינו קרובים, יזהר ואני בעבודה וביומיום. מארוחת הבוקר בהכנת סלט גדול שיזהר היה מומחה בו ועד החלפת בדיחות וחידודי לשון עיזהר סיני (או "הרסיני" במילה אחת), האיש והפולקלור: ממייסדי אגודת "מר"ה" – מחרבני ראש הנקרה – שהעדיפו את השדה על התור הארוך לבית השימוש הציבורי בימי ראשית הקיבוץ; האיש שתופף על גבנו כמו שתופף על גב הסוסים שטיפח ואהב; שתופף במסיבות במיומנות על קופסאות פח ריקות; והנויניק האולטימטיבי שהפחד ממנו הפך למיתוס ולסוג של שעשוע – כי הוא לא התכוון באמת – ואת הקריאה "יזהר בא" לקריאת אזהרה שהפכה גם כבדי גוף כמוני לאצנים מדופלמים, במהלך בריחתם מן הדשאים שעליהם אסר לדרוך. בשבתות, כששחקנו כדורגל על הדשא, תמיד הצבנו צופה שאמור היה להזהיר: "חברה, לברוח, יזהר בא", כדי שנתקפל בטרם הגיע. אם לא היה בא בעצמו, היה שולח את אחד מהנערים שעבדו אתו לרגל. באחת הפעמים, בתוך חבורת הילדים הבורחת, היה בנו עמירן, שרץ וצעק גם הוא: "לברוח יזהר בא, יזהר בא." ועכשיו יזהר איננו. הוא כבר לא יבוא. יזהר יחסר לי ולגבי שכה הרבה לתופף עליו, תוך שהוא קורא: "דלומי, בחור עממי, יה בחור עממי," בריש ובעין גרוניות. הרבה צבע יחסר לחיינו.

אביה בש
איש מקסים אני מתמלאת זיכרונות ילדות יפים שלי עם יזהר ביונקייה הירוקה (מקום העבודה הראשון שלי) עם מוזיקה קלאסית ברקע, קפה שחור עם חלב ויזהר מקשיב לכל הסיפורים שלי בסובלנות רבה. משתתפת בצער המשפחה וחיבוק גדול לרבקה

רוני גיא
יזהר לימד אותי לאהוב את העגלות ולטפל בהן כמו שמטפלים בתינוקות. לימד אותי לרכב על הסוסים. היונקייה היתה כמו אי שאפשר ללכת אליו סתם ככה. להיות בין הצמחים והחיות ולבנות זהות, מחר להתאמן בו באחריות, דאגה וטבע. ויזהר שם תמיד, מסביר בעדינות וסבלנות, מאפשר, מכין נס קפה, דואג. עצוב מאוד. מחבקת אתכם

צחי אקסלרוד
הגעתי לראש הנקרה כילד חוץ לכיתת שיבולת בסוף 1967. כילד עירוני שלא ראה מרחבי דשא כאלו גדולים וירוקים כבר ביום הראשון ראיתי איש עם מכסחת ירוקה קטנה נוסע על הדשא מול חדר אוכל לא חשבתי פעמיים עליתי עם האופניים על הדשא והתחלתי לרדוף אחריו הוא עצר את המכסחת ירד ושאל מי אני אמרתי לו ששמי צחי ואני חדש בקיבוץ הוא הסביר לי בסמכותיות רבה על הדשא ומאז לא הפרתי את החוקים. מאוחר יותר התברר לי שהוא אבא של נועה מכיתת רימון הכיתה של אחותי לימור. נועה ומשפחת סיני משתתף בצערכם שלא תדעו עוד צער.

גליה גולד לבנוני
משפחת סיני היקרה והמחבקת, משתתפת בצערכם על לכתו של יזהר. ככה אני זוכרת אותו כשעוד עבדנו ב"יונקיה", ויזהר הכניס אותי לתורנויות סוף השבוע. איש נפלא ואהוב. יהי זכרו ברוך.

חן תומר
שמעתי הבשורה זה הרגע צר לי מאוד משתתף בצערכם.
אבא יזהר ללא ספק היה דמות /אבן פינה בבית שבו גדלנו

אורן ניב
משתתף בצער המשפחה , לא הרבה יודעים אבל בכיתה יב עשיתי עבודת גמר על מזרזי גדילה בעגלים. וביליתי שעות רבות ביונקיה ביחד עם יזהר בהאכלת העגלים ושקילתם. גיליתי בן אדם מקסים ומדהים , שהיה נכון לעזור בכל דבר. יהי זכרו ברוך.

נימ מישר
כשהיינו ילדים היה כועס אם היינו משחקים כדורגל על דשא רטוב, אח"כ כשגדלנו היה מחבק ומנשק עם רוך ואהבה. לימד את ג'ינה לאהוב את העגלים הצעירים. תמיד נתגעגע.

עודד שומרוני
משתתף בצער המשפחה : גם אני זוכר את יזהר מעבודתנו המשותפת ברפת כמו גם , בתור ילד , את החשש להעיז ולדרוך ( הס מלהזכיר כדור רגל ) על הדשא שהושקה בלילה הקודם.

אפרת לקח גולזנר
עצוב מאוד. זוכרת שחזרתי ברכבת מהצבא, וכשהגענו לנהריה שמעתי קול קורא לי "נחלאית!! קומי, הגענו." זה היה יזהר… קצת מבוכה והרבה גאווה.
תנחומי, רבקה וכל המשפחה.

 

יזהר סיני

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s