מסיפורי המקום: הפלגת החוויות / חלק ראשון

"הפלגת החוויות" היה השם שניתן לאותה הפלגה בלתי נשכחת אי שם בשנת 1956.
את יומן ההפלגה שכתב מירי שמי ז"ל תוך כדי ההתרחשויות, ערכו והדפיסו בסטנסיל עם שובם של הדייגים ארצה.
לקראת חג המשק ה 44 (ינואר, 1993) צולם הטקסט המקורי ואויר מחדש על ידי דובון.

הקדמה קצרה שכתב דובון, שופכת אור על הרקע לאירועים :
באפריל 1956 הגיע גרעין החושלים כהשלמה לקיבוץ ראש הנקרה.

החלום של חברי הגרעין היה לייסד קיבוץ ימי על החוף ליד אשקלון. החלום לא התגשם והגרעין נחת, לאחר נדודים בקיבוצים נווה ים ועין גב, בקיבוץ ראש הנקרה.
הרעיון היה שהדייגים מקרב חברי הגרעין ימשיכו לעבוד במקצועם כשכירים על ספינות של קיבוצים אחרים, עד שתירכש (אם בכלל) ספינת דיג לראש הנקרה.

חשוב לציין שכמות הדגים בחוף הישראלי היתה קטנה למדי. רוב הדגה מתרכזת באזורים שאליהם זורמים נהרות שגורפים מזון אל הים – הנילוס שהשפעתו קיימת עד צפון רצועת עזה וחופי תורכיה.
עזה כזכור היתה אז בשליטה מצרית וספינות המכמורת הישראליות נאלצו לנדוד צפונה אל חוף שנחשב ידידותי יותר.
מסע דיג כזה נמשך שבוע. במהלך ההפלגה העבודה נמשכת 24 שעות רצופות ואנשי הצוות נחים בתורנות בין המשמרות. בסופו של השבוע חוזרים לנמל הבית, פורקים את שלל הדגים ומפליגים מחדש. אנשי הצוות עובדים שבועיים רצופים ואחר כך שבוע מנוחה. בכל שבוע יורד חצי מן הצוות לחוף ומוחלף ע"י דייגים שחזרו מן החופשה.

בסוף אפריל 1956 הפליגה הספינה "נווה ים" למסע דיג שגרתי אל מול חופה הדרומי של תורכיה. על סיפונה צוות שהורכב כמעט כולו, מלבד רב החובל צבי חן ה"ראיס" שהיה חבר נווה ים, מחברי ראש הנקרה. מתוכם אתם מכירים את משה תרזי, מירי שמי ז"ל, ודובון. ובנוסף להם גם צביקה פריטל וחיים פריד שעזבו ברבות הימים את הקיבוץ.

אוניות בנמל איסקנדרון מאי 1956

הסכם בינלאומי קובע שתחום "המים הטריטוריאליים" של מדינה נמצא במרחק 3 מייל ימי (כ 5.5 ק"מ) מן החוף, והספינות הישראליות הקפידו לא להתקרב לחוף מעבר ל 3 המייל המותרים. אבל התברר שהתורכים אינם מחבבים דייגים זרים (בעיקר יוונים שעמם יש להם חשבון לאומי משכבר הימים) בקרבתם, ולא חשוב מה המרחק, ש"יגנבו" דגים שלהם.

באותו פרק זמן פעלו מול החוף התורכי 3 ספינות דייג ישראליות – "נחשול" (של קיבוץ נחשולים), "קדימה" (ספינה פרטית), ו"נווה ים".
משמר החופים התורכי עצר ראשונה את "קדימה" ולאחר מספר ימים, באחד במאי 1956, נעצרו שתי הספינות הנותרות ונגררו אף הן אחר כבוד לעיר הנמל איסקנדרון, אשר ממוקמת ב"שפיץ" הצפון מזרחי של הים התיכון.

קורא יקר !
במוצאי האחד במאי, 1956, ישבתי בחדר האוכל הקטן של הספינה, לאחר שנתפסנו והועברנו לאיסקנדרון שבתורכיה.
לאחר החוויות שעברנו, ולאור החוויות שעוד עמדו להתרחש, החלטתי להעלותן על הכתב למזכרת.
אינני מתיימר לשוות ליומן זה צורה של יצירה ספרותית, ואף לא עלון תרבותי, אלא ברצוני למצות ולהעלות בשנית את אשר עבר עלינו בהפלגה זו – הפלגת החוויות.
אתה הקורא, שלא נטלת חלק בחוויה, תתקל וודאי בביטויים בלתי מובנים, סגנון דיבור בלתי מלוטש וקללות שאין להעלותן על הניר, להבדיל. אל נא באפך ידידי אך כך דברנו, וכך חשבנו, וכך רוצה אני להזכר בזאת.
רוצה אני להודות בזה לכל אלה שעזרו בהוצאת היומן לאור, אם כי באחור ולא בצורה מושלמת.
מירי.

לקריאה בקובץ PDF »»

איור : אברהם (דובון) דובדבני

קליק להגדלה

לקריאה בקובץ PDF »»

המשך יבוא… ובו יסופר על התפיסה, החודש בשבי התורכי, והשיבה הביתה. 

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s