סיפורי הבננות / שמעון יעקובי – חלק שני

חלקו השני של "סיפורי הבננות", פרי עטו ועפרונותיו הצבעוניים של שמעון יעקובי:
(לחלק הראשון »
»)

הבננות אהבו מים בהמטרה, אבל הרבה מים. זבל מלולים היתה תשומה שאין לה תחליף.
ספק הזבל היה סבא חליל הנחמד, כולו שיבה, מכפר טורעאן. באותם ימים עדיין היו חוקי הממשל הצבאי שמנעו ממנו כניסה לאזור ראש הנקרה.
טלפונים לא היו. יוסי פלדמן היה רכז קניות. בין עיסוקיו בחיפה, לקח לו ימים של התעניינות עד שהצליח לפגוש את סבא חליל. מתיישבים בקפה זבולון ועושים הסכם (בתקיעת- כף) על הבאת שקים עם זבל יבש וטוב לבננות.
אחרי שהזבל סופק, הגיע תורו של סבא חליל לחפש את טפל'ה הגזבר. הם נפגשו, ישבו בזבולון, וטפל'ה כתב צ'ק דחוי ושתו אספרסו לסיום העסקה המוצלחת.
סבא חליל הלך לדרכו ואילו טפל'ה הלך לחפש את רובין (המלווה בריבית) כדי לקחת ממנו גמ"ח לכיסוי התשלום הבלתי צפוי לקניית הזבל.
צ'ק הגמ"ח חזר מהבנק, כי רובין שכח בחתימתו לכתוב רובין בקטן בתוך ה- ר הגדולה.

העמל נשא פרי. היה על מה להגן ולעטוף בשקים.

עטיפת האשכולות בשקי יוטה תמיד היתה עבודה דחופה . להספיק לפני הברד.
אם נשלחו בננות עם סימני ברד. תנובה היתה מכוונת את המשלוחים אל פתח – תקוה.
שם אהבו רק בננות זולות. למען הכשרות, הרבנות המקומית היתה לוקחת מעשר.
המגדלים הסתדרו עם המחיר בתחשב עם הביקוש לטיב.

היו ניסיונות למכור פרי באירופה, אבל ג'מייקה גברה עלינו. בג'מייקה, וירוס גרם לכתמים על הפרי. אנחנו חשבנו שיהיה לנו טוב. אז חשבנו. ג'מייקה בזריזות הוסיפה לפרסומת: "קנו בננות עם כתמי השמש".

היה צריך גם לתמוך בסנדות מאקליפטוס, את הענף שנשא את האשכול.
ספק הסנדות לתמיכה היה מר סמסונוב. בעל מנסרה, מצאצאי מייבשי הביצות בחדרה.
התשלום תמורת הסנדות, היה בכתיבת שטרות לפירעון. בהתמקחות עם מר סמסונוב
על תאריך לפירעון השטרות, מר סמסונוב היה מספר על אבותיו, שנטעו האקליפטוסים ומוסיף את הכריתה, הניסור, ההובלה, זמן התחדשות הצמיחה וגם תשלום העמלה לבנק.

שימן הביא שתילי במבוק. מטע הבמבוק היה מיועד לסנדות לתמיכת האשכולות.
אחרי כשנתיים, הבמבוק התחיל "להתפרע" והגיע לממדים מסורבלים כאלה, שהיינו צריכים לחזור למר סמסונוב, שבינתיים התחיל לעשות סנדות מאורנים.

האשכולות התפתחו ומשקלם התקרב ל- 20 ק"ג היו כלים שונים לניתוק האשכול מהענף.
בכול שיטה, האיש שצריך היה לקבל את האשכול על כתפו, היה צריך להיות בחור חזק .
היה מקרה תאונה. סכינו של המנתק הגיע לראשו של מקבל האשכול.

בא חוקר מהביטוח הלאומי, לברר האם היה זה מקרה של "חיסול חשבונות". לאחר שהשנים הסבירו את שיטת העבודה, לשאלה הנוספת של החוקר, זה עם הסכין אמר, שזה המקבל, אין לו שכל ושם את ראשו במסלול הנחתת הסכין. מאותו רגע, יחסי החברות בין השנים הגיעו למצב מתקרב לחיסול חשבונות. החוקר היה צריך לתמוך לעצמו את ראשו בידיו, ולמלמל (לפני הכתיבה) את ניסוח הדו"ח על אירועה התאונה.
מבין השורות, רק בטרקטור זחל אפשר היה לגרור עגלה עמוסה באשכולות, אל הדרך.

הקיבוץ נאלץ להתפשר על עקרונות "עבודה עצמית" ולהסתפק רק בתואר התיישבות עובדת.

ראש הנקרה, במשך שנים רבות היה קיבוץ צעיר המועדף על ידי קבוצות נוער, שבאו מבתי ספר, להיות בו במחנה עבודה.
חברנו (לשעבר) אלטר ממועצת הפועלים נהריה, הפנה אלינו פועלים שנהיו חלק בלתי נפרד מן ההווי של צוות הבננות .
ישראל ריינשטיין עם עבר אירופאי ועם מבטא שמזהה את שפת האם שלו. בחיוכו שהיה מגלה את שן הזהב שלו. הסביר איך בגולה היה מחכה למשיח: חכתי וחכתי, הוא לא בא. אז עליתי לארץ ומצאתי אותו כאן. הדברים של ריינשטיין לא התקבלו על דעתו של יעיש, שטען והסביר למה צריך לחכות למשיח. בלי זה, אין טעם לחיים, ואין בשביל מה ללכת לבית הכנסת, ואז חברים יש רק בעבודה הקשה. ואז כול החיים נראים רק קשים.

שלמה וחסןשלמה וחסן תמכו ביעיש, ואז ריינשטיין עבר לבדיחות של חיי יום וחול.
חסן סיפר על ילדיו: הריח של השמן ריסוס, שנדף מבגדי העבודה שלי, שכנע את ילדי ללכת ללימודים באוניברסיטה ובטכניון. רק אחד נשאר סורר ולא רוצה ללמוד. הוא רק זמר ועושה בידור וצחוקים. זה מקצוע ?
הסיפורים היו מרתקים ומצחיקים. בחלוף הזמן, כולם הבינו את העברית התימנית.

ל "גיוסים" היה גם ערך נוסף: הפצת מידע מעודכן וגיבוש חברתי.

באותם הזמנים, כלל הציבור בקיבוץ ידע על הנעשה בכול הענפים יצרניים, בענפי עזר, בצרכניים, ובוודאי בבתי ילדים, במשק הילדים ובימייה. הנוי בחצר, היה חשוב לכל אחד.
בגיוסים, תמיד אפשר היה להתעדכן בחדשות אחרונות ולדעת מה יילד יום. לא רק מה יילד יום, אלא אפילו אצל מי ייוולד מישהו.

על הבוקר, המצב רוח היה מרומם ומרופד בבדיחות וסיפורים. היו חברים וחברות שלא יכלו לדבר באמצע העבודה, אז הידיים עצרו. תמיד היה מי שהוא שיזכיר, שצריכים להיות רציניים. עד ארוחת בוקר אנחנו עובדים בשביל הבנק (לשלם את הרבית). היו גם שיחות רציניות והצעות לדיון באסיפה. למשל, הצעת החלטה לקנות מקררים לחברים. כעבור שנים, אחרי שהתרגלנו למקרר, עלתה הצעת החלטה לקנות טלוויזיה .
ככול דבר בזמנו, עלתה הצעה להחלפה לטלוויזיה בצבע. למרות שהיו חברים שלא ייחסו חשיבות לצבע, כי הם נרדמים די טוב בשחור לבן.
כול ההצעות שהגיעו לאסיפה, ומקורם מגיוסים, זכו להחלטה חיובית.

נטיעת בננות היה הגיוס הכי מאתגר עבור מי שלא עבד בחקלאות.
צריך לעקור בעזרת לום (משקלו של לום כ- 10ק"ג) את השתיל המובחר, להעמיסו על עגלה ולשתול בחלקה חדשה. היו גם שתילים אחדים, שבמשקלם וגודלם, מאוד הזכירו עמודי טלפון.

הגיוס היה גם כמפגש עם זוג עולים חדשים לקליטה. היא לבורנטית, ציידו אותה בחצי מטר סכין לחתוך עלים. הוא רופא בהשתלמות בבי"ח רמב"ם, ציידו אותו בשק על כתפו כדי לשאת שתילי בננה אל העגלה.
הגיע הזמן לשבת לנוח, ללגימת מים, לסיגריה. בעיני הרופא, אורי לבקוביץ נראה מוסמך לבננות. לכן הרופא שאל אותו: למה מכאן שכבר יש בננות, אנו מעבירים שתילים טובים לצד השני של הכביש, איפה שאין בננות בכלל ?
אורי הסביר, שאחרי שבע שנים האדמה עייפה ולכן צריך לעשות transplantation .
ראה איזו מילת קסם !. הרופא מנער מעל כתפו את השק ואת העייפות והתחיל לצחוק, צחוק כזה שיש אחרי סיפור בדיחה. יש מספרי בדיחה, שהם צוחקים לפני הסיפור.
אז היה עידן שבכל עולם הרפואה עסקו בניסוינו של הרופאC. Bernard חלוץ השתלות לב. הרופא שלנו קם על רגליו….. והא הא הו, יש!, מחר בעבודה, אוכל לספר לכולם, שאני הרופא הראשון בארץ שנפל בזכותו לעשות Transplantation.

גם עובדי חוץ התכבדו והתגייסו במלא מרצם לחדוות היצירה.

חלק שלישי »»

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s