תולדות הגלים / שמעון יעקובי – חלק שלישי

«« חלק ראשון

המפליגים
(הסיפורים לא מהפלגה מסוימת).
מגיעים למעגן הדייגים בקישון. מהמשאית פורקים ופורקים, כאילו הביאו את כול רכושם. כאילו רוקנו את קיבוצם.
שמונה המבוגרים למגורי הצוות. כעשרים חניכים לחדר במגורים שלהם. (בעידן הדייג, המקום היה חדר קירור לדגים).

לפני הפעלת מנוע להרמת עוגן, הכול צריך להיות במקומו המיועד ומאובטח. גם הבצל הנותן ריחו, על הסיפון מאחורי הדלת של המגורים.
כל המפליגים על סיפון הירכתיים. הקברניט אומר דבריו, שכוללים מה חייבים, מה אסור. בעצם הכול אסור, אלא אם נאמר בפרוש שדבר מה מותר. כולם מבינים, שהדיוק והמשמעת יהיה צילם למשך שבועיים. הקברניט ממשיך ומודיע מה המוטל/ התפקיד של צוות במשמרתו (כול משמרת שלוש שעות). יש רשימה שמית, חלוקה/ השתייכות לאסדות הצלה.
המדריך מרכיב את הצוותים. בכול צוות שלושה חניכים. צוותים משמרות הגה ותצפית, ועוד צוותים סיפון ומטבח. חניך לתפקיד רס"ר ההפלגה.
שבוץ הצוותים משתנה בחצות הלילה כול 24 שעות עבור 24 שעות של היממה הבאה.
לכן, לרשימה יש צורה עגולה, תלויה במועדון. כינויה "גלגל המזלות"

גלגל המזלות

התפקידים
בצוות הגה: אחד בעמדת תצפית שמעל הקבינה, לידו Pelorus למדידת הזווית אל נקודה מסוימת על החוף, אשר מופיעה גם על המפה. מתמקד, שורק במשרוקית, ומעביר נתוני הפלורוס למס 2 לרישום במחברת. מס 3 המחזיק בהגה, בצעקה מעביר נתוני המצפן (ברגע של השריקה, גם אל מס 2) וזה עם הנתונים שקיבל, מחשב את התכווין אל הנקודה. לפעולה זאת קוראים בוצע Fix ומסמנים על המפה. על מנת לדעת את מקומה המשוער של הספינה על המפה. על מנת לדעת מקומה המדויק, צריך לבצע עוד כמה Fix.

צופה

צוות סיפון: ניקיונות , הכנת חבלים להתקשרות אל רציף, לתלות fenders קיפול ברזנטים, בירכתיים, במקום כיסא הכבוד, להתקין את gangway . כשמגיע הזמן להתנתק מהרציף, אז אותו עיסוק, רק הפוך. החבלים בעובי של כ-4 ס"מ כבדים ורטובים. צריך ללמוד איך לטפל בהם, כדי לגלגל אותם למעגל לקראת התקשרות לרציף או לייבוש על הסיפון.
מסביר לשני חניכים, שצריך לגלגל את החבל בכיוון השעון, כי זה כיוון שיזור הגידים בחבל. הם לא מבינים על מה אני מדבר והם במבוכה בחושבם שחסרה להם הגדרה בשפת ימית, ואילו אני הייתי במבוכה, כי לא הבנתי, שלצעירים, כבר אז היו רק שעונים דיגיטליים.

חבלים
חבלים במצבים לפני התקשרות לרציף או ליבוש, מוכנים עם ראש טורקי
הגלגילה
הגלגילה וכסא הכבוד . אל דאגה היה וילון…

מוכנים לארוחהצוות מטבח: להעלות פרודוקטים (מצרכים) מחדר קירור, עריכת שולחנות, שטיפת כלים. ניקיונות במטבח ומחסן כלים. בכניסה לנמל, סידור כיבוד על השולחן במועדון, לקבלת פני המכובדים, רשויות הנמל (הרבה פורמליטי והעיקר חותמות).

~

עד כאן במקוצר, כול העמל והחובות. הכול ללא פשרות. תמיד צריך לזכור, שאחרי שעוזבים את היבשה, הרבה שעות וימים, נהיה רק שלישיה: השמים, הים ואנחנו.

בין החוויות של רוב המפליגים הטירונים, היתה מחלת הים. "המנוסים" היו אומרים:
רק שלא יהיה לנו Meltemi (רוח צפונית ש"מרימה" את הים) בהפלגה הזאת. אז תראו מה זה. ובכלל לשרוק מותר רק עם משרוקית. שריקה מעוררת חמתו של Poseidon, בחושבו ששורקים לאשתו. תגובתו סערה בים. ואז תראו מה זה.

בין המפליגים, דלומי ראה במטבח קופסה עם במיה. לקח נשימה ארוכה וניחם את עצמו: כשארגיש טוב, איך שאני אחגוג עם הבמיה הזאת. עברו כמה ימים, ודלומי בא לספר, שהרגיש פעמים את הטעם של הבמיה: פעם כשאכל, ופעם שניה כשהוא הגיש אותה לדגים…

Castelo -Rizo  כ-40 שעות הפלגה. רואים יבשה. יש מפרץ עם נמל קטן ועיירה יפיפייה. נקשרים לרציף, המנוע דומם. כמעט כולם על הסיפון בירכתיים. "יורדי ים" אחדים עולים מהמגורים, עם שקיות ניילון, ומודים, שזה מה שהספיקו.
צביקה בא עם מפה גדולה, ומסביר את נתיב הפלגתנו, וקצת היסטוריה  של האי.
עד מלחמת העולם השנייה היו בעירה כ-10 אלף תשבים. הגרמנים הקימו במפרץ בסיס צוללות. האנגלים באו להפציץ. האנגלים כבשו. הגרמנים באו להפציץ. רוב התושבים עזבו.  נשארו כ-300 שמתפרנסים מתחזוקת בתיהם של העוזבים.
על פסגת ההר חורבה וונציאנית בנויה מאבנים אדומות (Roso).  בבית יתומים אורגים שטיחים מקסימים. השקט השפיע על כולם. הפעלנו את המנועים הרועשים, התנתקנו ויצאנו.
אחרי כ-10 דקות, הטלת עוגן, הורדת סירת גומי, חותרים לביקור במערה הכחולה.

על הספינה היה ציוד קבוע לדייג בשיטת ג'ורג'רה. חבר שידוע כצייד מוכשר, החליט לנסות לדוג פאלמידה. בדייג אינך רואה את "המועמד". אתה צריך להסתכל על התמתחות החוט שבקצהו חכה שנגררת במים. כאשר מישהו רואה את ההתמתחות, אז באה הצעקה : דג !
כול הנוכחים שמחים על ביש מזלו של הפאלמידה. הנוכחים מצפים לראות את מי שהתקין את הג'ורג'רה אץ רץ ובמרץ מושך בחוט וכולו מתוח מושך בחוט המתוח שבקצהו יש משהו.
חלפו ימים ונגמעו מרחקים ואין דג.
האכזבות של זיבון בגלל מזלם של הדגים, כבר פעלו אפילו על הלצים שבין המפליגים.
בנמל הקרוב, הלצים הלכו לשוק, ובחשאי קנו דג גדול. אחרי שכבר היינו בים הפתוח, וזיבון הלך לנמנם קצת, הדג מהשוק הגיע עם החכה לתוך הים. הצעקה דג היתה יותר גדולה מתמיד. עד סוף ההפלגה, איש לא גילה שהדג כבר היה פעם על היבשה. מי יכול להסביר את דרכו של המזל. מאז התרבו הדגים על הג'וג'רה של זיבון.

Kos לפנות בוקר, עוצרים בים הפתוח מול העיירה. חוץ מהצוות של המשמרת האחרונה, כולם מקבלים הוראות מסמל ההפלגה. מקרצפים את הספינה מבפנים ומבחוץ.
יש אישור כניסה. נקשרים לרציף, מניחים ה- Gang-way .
ומתחילים לעלות כבוד רשות הנמל (לבושים בלבן בוהק). רופא, מנהל הנמל, מוכס, ושוטר. הרבה טפסים ושאלות, כי כעת אנו עושים כניסה ליוון. הרבה חתימות וחותמות, ועוד חותמת פלומבה על ארון הנשק.
צביקה מסביר ומוסיף הוראות ביטחון. ליד הרציף Bank of Greece יש ! חלוקת דמי- כיס.
שוכרים אופניים, כי יש מה לראות כול היום. כ"א שכר את האופניים הכי טובות, וחוזרים לספינה לשמוע איפה כדאי להיות. דבר ראשון רוכבים אל מחוץ לעיר לראות את חורבות בית חולים הראשון בהיסטוריה , לכבודו של אסקילאפיו, הרופא. מבין אבני החומה נבע מעיין קטן, מסביבו, צמח שערות שולמית, מרשים בבריאותו. יש שמאמינים לאגדה, שאם אישה המתקשה להביא לעולם חיים חדשים, שתשתה מן המעיין, ויהיה בסדר.
בעת ביקורנו, השמש היתה במיטבה. לרווקות לא היה אכפת להן מהאגדה. שתו לרוויה, כמו כולם. אפילו מזגו לעצמן לתוך המחשוף.

בחזרה לנמל, עוצרים לראות רצפת פסיפס נדירה ביופיה. עוד חניה בצד הדרך, לבקר בבית עלמין יהודי. אחרוני הקבורים היו חיילים יהודים ממלחמת עולם השנייה.
בעיר בנינים מעניינים מצודה מרשימה, ולידו עץ דולב ענק ועתיק. אילו ידע לדבר, היה מספר הרבה על עידן הטורקים האכזריים כלפי היוונים.

Kalimnos אי דרומית לקוס. נקשרים לרציף, וירדים ישר לבית קפה. כול הרציף דוכני ממכר מזכרות, והמון ספוגים מהים. ספוגים הנם חלק ממומחיותם של הדייגים באי זה.
טברנות ובתי קפה. מכשירי טלוויזיה מוצבים, בחוץ למען הלקוחות ולמען עוברים ושבים.
על המסכים, רקדנים, זמרים ומצחיקנים. כשמתחילים חדשות, מכבים את המכשירים.
עד גמר החדשות מתפנים הלקוחות להיות נינוחים, לאכול מצלחת אחת גדולה שבאמצע השולחן להתייחס כול אחד לרעהו.
בין רציפים תקועים עמודים וביניהם חוטים ועליהם תלויים תמנונים אחרי שכבסו אותם,
ולקראת טיגונם בשמן רותח.
באמצע העיר גן \ חורשה מכוסה ברשת. בין העצים מתעופפים כול מיני ציפורים.
מחוץ לעיר, יש מספנה לתיקונים ובנית סירות מעץ. כול עובד עם גרזנו העתיק, ממש אמן.

המקום שבו נפגשים החניכים והמבוגרים, זהו חנות היין של Stasos , שתמיד היה שיכור הוא היה שותה ל-yassu עם כול לקוח. אחרי שמסבירים לו שבעברית אומרים "לחיים",
מתוך נימוס עושים עוד סיבוב של שתיה.

Niseros אי קטן. הצמחייה מיוחדת למשל עצי הזית ירוקים כמו אקליפטוס. במפרץ עיירת דייגים.
למעלה בהרים, הר געש פעיל. נוסעים לראות.

Niseros מגיעים לרמה בגודל כמו מגרש כדור רגל. הכול צהוב מהגופרית שנפלטת עם עשן דקיק.
זהו ספק הגפרית כנראה שבהשפעת האדמה הוולקנית, הצמחייה מיוחדת במראה הרעננה. עצי הזית בירוק כמו של אקליפטוס. התאנים, הפרי, על אותו עץ בכמה וכמה גוונים.
niseros-2חוזרים לנמל. נכנסים לבית הקפה שמתחת לעץ ענק, רק לשתות משהו. הנמצאים שם, הפסיקו את עיסוקם בקלפים ושש- בז' והצליחו לקבל אותנו כל כך יפה, שנשארנו שם שעות.
החבורה השמחה, הגם שלא ידעו לרקוד, אבל כולם היו במצב שתמיד רק אחת מרגליהם היה על הקרקע, ואחת מורמת לכיוון שהוא. גם שרו מכל הלב, אך לא שברו צלחות
.

Mikonos יורדים מהספינה, ניגש אלינו פליקן ענק וזקן. מתנהג כמו בעל הבית של הנמל. שמוPetros .
העיירה ציורית עם סמטאותיה ובתיה המיוחדים. במילים קשה לתאר. צריך לראות.
כולם חייבים עד חצות להיות בבית, בספינה. למחרת בבוקר מפליגים לאי שממול.

באחת ההפלגות, בשפת ה "חברה", חרשנו את כל העיר. אכלנו בתיאבון ממאכלי המקום. התוצאה: ללא ים סוער, האכלת הדגים בים, ותור לשירותים

Delos לפי המיתולוגיה היוונית, מקום הולדתו של Apollo . כל האי בחורבות של וילות משיש, בריכות קטנות, רצפות פסיפס, שדרות של פסלים. הכול מעיד שהמקום נועד ל- dolce vita
לעשירים לפני אלפי שנים.
המים בקרבת החוף, רדודים לכן הטלנו עוגן באמצע המפרצון. כול מי שחזק נתן את מיטב יכולתו להורדת הסירה לים. המנוע של הסירה לא "רצה" לפעול. הרוח היתה כול כך חזקה, שהחותרים חתרו חזק על המקום. כשהקבוצה הראשונה חזרה מהאי סיפרו על אכזבתם.
רק אבנים ופסלים . אפילו זה של Dianisos מנותץ. חבל על הזמן. הכול אלילים מאבן.

במקום זה כולם רוצים לראות את חוף הנודיסטים. צביקה הסכים, בתנאי שזה יהיה קצר, כי מתקרבת כזאת סערה, שכדאי לברוח משם. הגענו אל מול החוף. לפני שהטלנו עוגן, הסירה כבר הורדה למים והמשוטים והחותרים והכול היה בשליטה. חותרים לראות אנשים חיים.
כולם חזרו עם ברק בעיניים, וכשהתחילו לעכל את אירועי היום, ביוזמת המטפלת התכנסה אסיפה במגורי הצוות.
הסערה שצביקה והברומטר חזו התגשמה. בים קשה, מגורי הצוות הנו מקום מאד מנודנד. כולם החזיקו מעמד ודיברו יותר משעה על דברים שלא ניתנים לשינוי. הנושא היה: דמוקרטיה גם בים, וההפלגה הזאת היא שלנו.
בזמן הזה, איתן יעקובי. השיט את הספינה. בקושי עמד על רגליו והחזיק בהגה כאשר כל גל שבא לחרטום, יכול היה לשנות את כיווננו. לאיתן לא היה לו רגע כדי להביט במסך של הרדאר.
החושך לא הקל על המצב.
שמעון יעקובי למעלה בעמדת הצופה. בגד סערה לא הועיל. תחתיו לא נותר סנטימטר אחד יבש.

Pireus אחרי שיצאנו ממיקונוס, מחוף הנודיסטים, נכנסנו לכזאת סערה, שתמיד היה מישהו שנישען על המעקה ומאכיל את הדגים. משמיע קולות מוזרים, כאילו מתחנן אצל פוסידון, שיפסיק או לפחות שינמיך קצת את הגלים.
בבוקר, כולם נשמו לרווחה. שטנו במים שקטים ומזוהמים של פיראוס.
לאחר שגמרנו לצחצח את הספינה והכול מוכן לקבל פני הרשויות של הנמל, הרס"ר מכנס
את כולם על סיפון הירכתיים. צביקה מסביר את נתיבנו עד הלום. כ"א ישפר את הופעתו לקראת ביקורנו באתונה. הוראות ביטחון והתמצאות. כולל שפת הגוף לסימנים מוסכמים, כשמתקרבים ולפני שמתכוונים לעלות בחזרה על הספינה. מגיעה שוטר יווני להצטרף לשומר על הספינה. לשוטר אין נשק, אבל יש לו ברק בעיניים, מרוב פחד שאולי אשר יגורנו, בא.

Athinay בהדרכתו של צביקה. על ה- Akropolis הכול עצום ומרשים ומעורר רגשי כבוד. יש כאלה שהרגישו צורך לגעת. ואז נשמעה שריקה מהדהדת. השומר שרק. מוזר, כול מי שנגע באבן, יש שריקה. כולם הסכימו שהשם המתאים למקום: "אבנים שורקות".
גן המלך (גן בוטני גדול) מול ארמון המלך. משמר המלך, חיילים בלבוש מסורתי מרשים מאד. החלפת משמרת השומרים, מרשים וגורם לחיוכים אצל כולנו.
הפרלמנט, וממשיכים אל שוק המזכרות והסנדלים. איך תחזור הביתה בלי סנדלים יווניים.
לאחר שכולם היו בספינה והתחיל להחשיך, השוטר הלך לביתו. הרי בלילה, במילא לא רואים את הסכנה .
לפנות בוקר מעירים צוות הגה וצוות סיפון. צביקה וזלי כבר מצחצחים שיניים. מעיפים מבטים אל היכטות שמימיננו ומשמאלנו, ומצטערים על שנצטרך להעיר אותם. גומרים להצטער ומפעילים מנוע . אולי השכנים מקללים, אבל אנחנו לא יכלים לשמוע.
כולם על הסיפון, עוברים במיצר Salamis . טוב שהיוונים נצחו את הפרסים. בהמשך דבר מוזר, עשרות אוניות קשורות בצפיפות. "בית קברות" לאוניות. ברבות הימים בא "המשיח" מארץ סין וקנה את הרוב האוניות.

Paros עוברים במיצר פארוס ואמנם צר, לכול אורכו סרטונים מסומנים. ולטובתך כדאי להיות טוב
על ההגה ולהתייחס לכול מצוף ברצינות, אם בכוונתך להגיע לים הפתוח.
ההרגשה היתה, כאילו אתה שט בתוך ציור של נוף.

Epidaurus עיירה עם נמל קטן על ה"אצבע" המזרחית של ה- Peloponnese. נוסעים לראות אמפיתאטרון, באמצע אזור חקלאי. עם מקומות לקהל של אלפים רבים.
המקום נשמר בשלמותו, חוץ מהקירות שהיו המאותרות כרקמה עדינה. רקמת השיש. מוצגת במוזיאון המקומי.
התפזרנו למקומות בכול מני מרחקים מהבמה. הפלת מטבע או הדלקת גפרור נשמעו בכול מקום ישבה. האמנים שבין החניכים הופיעו עם כלי נגינה, ובהחלט יכולים להתפאר בכך שהם ניגנו על במת אפידאורוס. (לא פחות יוקרתי מהאמפי של קיסריה).

Hidra לפנות ערב, הגענו לנמל האי. רוח קרה וגשם דק מטריד. אין איש בסביבה, אפילו אין למי
לזרוק את החבל עם הראש טורקי. צביקה מספר קצת על עברו של האי.
על צלע ההר שרידי מבצר ותותח ששמר על עצמאותו של האי יווני, בימי הזוהר של טורקים.
עיסוקם העיקרי של תושבי האי היה שודדי- ים. מקום מכובד יש להם בהיסטוריה של מלחמת השחרור של היוונים. השודדים האלה היו מבריח הנשק ללוחמים יוונים, עד שהצליחו להיפטר מהטורקים.
כול החנויות סגורות. חניכים אחדים, שאצלם כבר דם יורדי-ים זורם בעורקיהם, הלכו לטייל בסמטאות. אחד מהם חוזר לספינה בריצה, וצועק: בואו, מצאתי טברנה.
יש מוזיקה, אחד רוקד עם בקבוק על הראש, ואחד עם כיסא בין השיניים. "מרביצים ריקוד

Santorini שטים לאט במים השקטים מוקפים בסלעים ואיים. מימיננו אי אחד מעשן בעשן דקיק.
קושרים את הספינה לסלעים שחורים כאלה שאין יותר שחור מזה.
כובעים ומימיות, והולכים לראות את הלוע. לא אימתני במיוחד. מתחת לסלע אחת יוצא עשן.
עוברים לנמל שבתחתיתו של מצוק לבן של אבן פומיס. במים שסביבנו צפים אבנים גדולות.
רוצים לעלות העירה. כ"א שוכר ארבע רגלים של לא חשוב מה. סוס , פרד או חמור.

Rodos קושרים את הספינה עם ירכתיים לטיילת . צביקה מציג על מפה את בנתיב שעברנו עד כאן.
צריך היה את הכול בקיצור כי הראשים והעיניים של כולם, כבר רחוקים מהירכיים.
נוסעים ל- Lindos, שרידי הבירה העתיקה בעיר רודוס מבצרGrand- Master , בכול שרידי י הצלבנים, ארכיטקטורה וונציאנית, רחוב האבירים. בכל מקום "עודף תחמושת". (כדורי אבן לתותחים) בית הכנסת. שוק המזכרות.
נוסעים לעמק הפרפרים. בדרך המלון "ארמון השושנים" (הדיונים על שביתת נשק 1948).
בעיירה Paradisos ביקרנו אצל יצרני כלי הקרמיקה. חזרנו העירה. את הספינה שלנו מצאנו לפי ריחות התבשילים שלנו.
היות ולא נאמר שמותר, ברור שאסור לשכור רכב מנועי כלשהו. אחד החניכים חשב: איזה מן נעורים אלה, שעושם רק מה שמותר. החניך חזר לספינה, כשרגל אחת עם נפיחות והיתה דומה לרגל של פיל. כעבור כחצי שעה, רואה אותו צביקה ושואל מה קרה. מסביב דממה. כולם שותקים וחרדים לבאות. הבחור מתחיל לספר: כשחזרתי עליתי לספינה , דרכתי על ארגז ש. ה.מ. שמשמש כמדרגה, והארגז התהפך. השקט נותר מסביב. כולם מחכים לשמוע
אם צביקה "קונה" את הסיפור. ברגע הזה, מגיע אחד מהמבוגרים, דורך על הארגז. הארגז התהפך, ועקבו של הדורך, גם התהפך. במקרה כזה, מעניין למה כולם צוחקים.
הרבה פורמליות ליציאה מיוון. כולל הסרת חותמת פלומבה שעל ארון הנשק.
לפנות ערב, מפעילים מנוע. כול מי שהיה על הטיילת, הפנה מבטו אלינו בפליאה

Corinth, התעלה היו הפלגות שבנתיביהן עברה הספינה את התעלה, כדי לעלות ל – Delphi . המקום ועברו. מחכים לרשות מעבר.

~ ~ ~

בכל הפלגה היו חניכים שקיבלו על עצמם, כתיבת יומן ההפלגה. הכותבים היו מאד מוצלחים בתיאור אירועים ודמויות בהפלגה. שפתם היתה משובצת במלים שרק הם הבינו את תוכנם. חבל שאחרי סיום מסיבת הסיכום, היומנים לא נשמרו.

להלן קטעים מתוך יומן כיתת "רקפת" :
…מזל שהבאנו מהבית שניצל ברוטב עם הרבה שום. אלה עם קיבות ברזל, אכלו בתיאבון, האחרים הסתדרו סביב המעקה ו-"האכילו את הדגים" לפעמים בקולי קולות.
…..אחרי צחצוח הספינה, וגם את עצמנו, נקשרנו לרציף בנמל באי קטן ושמו Amorgos. זאת פעם ראשונה שהספינה פוקדת את האי הזה. צוקי גרניט מתנשאים לגובה של מאות מטרים מן ים. מנזר קטן בין צוקים מתפוררים ומפחידים. יש שם שיטה לתמוך בצוקים. סביב למנזר, על כול הצוקים צירו בסיד צלבים רבים.
….דגנית הקדימה לחזור לספינה והתחילה להכין עוגה. המקום המתאים לבצק ,השולחן במועדון, וכמערוך, הכי טוב בקבוק יין. קהל מקומי שבא לחכות למעבורת השבועית, כולם עומדים ליד חלון המועדון ומחייכים לדגנית.
…באחד הלילות מגיעים לתורנות צוות הגה האחים קוקו בפיג'מות פסים. היה חושך ולא מצאו מה ללבוש.
….ב-Halkis בדרומה של אי Eviya קשרנו את הספינה לבית קפה, והלכנו לבקר בבית כנסת של קהילה, שאומרת על עצמה, שהם, אבות- אבותיהם, שם מאז ששלמה המלך שלח אותם לשם ליצג בעסקות סחר של המדינה. בשעה שתים, הגשר הנשלף בין היבשת והאי, ניגרר נפתח, ושיירה של כלי שייט נכנסת למיצר אבייה . אנו מפליגים ל- Volos, שוכרים אוטובוס לעלות להרPilion . גבוה, קר, נופים, תפוחי עץ וערמונים בשפע חופשי- חופשי.
…באי Skiatos , נקשרה לידינו סירה, שזה עתה חזרה מדייג שרימפסים. שוש "עשתה להם
עיניים", והם העבירו אלינו דלי מלא שרימפסים. הם מאד שיפרו את הארוחה החגיגית של ערב סוכות.
….לקחנו איתנו על הסיפון ארבעה ישראלים ל- Alonisos,והמשכנו להפליג ל- Skiros המקום עשה רושם "שאין מה לעשות". משה שעשוע בא בריצה מן העיירה וצועק מרחוק: חברה, יש דיסקוטק ! הקפטן הטיל על צור (רס"ר ההפלגה), שכעת הזמן להודיע לשנים על ריצוי עונשם שמגיע להם מלפני כמה ימים. הם יישארו לשמור על הספינה. ….
בכול מקום פגשנו אנשים לבביים. הם עדיין לא היו עייפים מתיירים. לא כך נהגו ציידי החדשות. שבועון באי Kreta מפרסם כתבה עם המון עוינות עלינו. אנו מרגלים, שודדי עתיקות. הספינה מצוידת עם מיטב המכשור למשימותיה.

ידיעה
בכל וכרגיל וידוע – לכל דבר יש סוף. אפילו לדברים טובים :

מכתב

שנה אחרי פרישתנו מהשותפות הספינה נמכרה לדייגים. עברה שינוים והתאמות . הסירו את עוגניה וסתמו את נחיריה. היא נראתה כאילו מושפלת. הדלק התייקר. היא מושבתת מוזנחת ונוטה על צידה במעגן הדייגים.

.~ ~ ~

עוד על פאפא ווסילי. בקפריסין, הוא היה הסוכן \ הנציג של חברת "צים" ושל "תרשיש".
הוא היה מעודכן על הכול הנעשה בארץ. סיפר בנימה של התפעלות: עד לפני שנה היו הישראלים קונים בצל ממגדלים בקפריסין, פתאום קנו גם בצלצלים. רק שנה אחת אחרי הבצלצלים, הישראלים, איזה חרוצים. כבר מייצאים לאן שהוא, בצל דרך קפריסין.

עוד על ספינת מעפילים Suzana במפרץ Taranto מהחוף, במשך שני לילות גשומים בפברואר 1947, עלו והסתדרו כ- 800 מעפילים, בבטנה של הספינה.
היה מקום לכולם על מיטות ארבע קומות. לצורכי משקל \ איזון, כול הרצפה היתה שכבה של חלוקי נחל לבן שחור. המפקד היה דוד מימון כולו נראה "סמוך עלי" בחור כבן 22 . ממשוחררי הבריגדה .
הפלגנו. רק יצאנו מהמפרץ, והרגשתי שאני זקוק להרבה תקווה כדי להאמין שיהיה טוב.
עליתי על הסולם כדי לראות. הסערה היתה כמו בסרטים. אין יבשה ושום סימן לאלוהים.
נגמר היום והגיע לילה, אבל ארוך. בבוקר, בקצה הסולם יש ראשו של דוד. הוא צריך ארבע מתנדבים לעבודה על הסיפון. הייתי הראשון כי ביליתי את הלילה על הסולם(לא במיטה).
העבודה היתה לשאוב מים מחדר המנועים. ידיות המשאבה היו כמו נדנדה "עלה ורד".
שניים שואבים ושניים עומדים בכוננות. אם מפסיקים לשנייה, אז צריך למלא דלי מים מהים,
כדי להוציא אויר מהמשאבה. המים לא נגמרו בחדר המנועים. מתנדבים התחלפו לעתים.
תקוותי שבה אלי. באופק ראיתי אורות של יבשה. נכנסנו לנמל Galipoli . דרום איטליה.
כנראה שהימאים האיטלקים לא הצליחו למנוע חדירת מים. חזרנו לחוף שממנו עלינו לפני שבוע.
חלפו כ- 40 שנים, ואני שואל את דוד מימון: איך הגעתם למקום לביצוע תיקונים?.
אל תשאל. פתאום צעקות אצל הצוות האיטלקי. אחד מהם זורק את כובעו ומקלל. בקללות הוא לא הזכיר אף קדוש. אז הבנתי שמשהו רציני קרה. ההצטלבויות והתפילה, בקרוב. ואמנם ציר ההגה נשבר. מה זה ציר הגה? זה כמו דבר בעובי של עמוד חשמל.
תיקנו הכול. עובדה. כעבור מספר חודשים הגענו לחוף ניצנים, וכולם ירדו לחוף. אחרי זה האנלגים, העלו באש את הספינה. אחר כך נפגשנו בקפריסין.לפעמים בעמק ועפולה.תיקנו הכול. עובדה. כעבור מספר חודשים הגענו לחוף ניצנים, וכולם ירדו לחוף. אחרי זה
האנלגים, העלו באש את הספינה. אחר כך נפגשנו בקפריסין.לפעמים בעמק ועפולה.

עוד על הדייגים מראש המקרה תוך זמן קצר התברר לדייגים, ששדות הדייג קטנים על הספינות הגדולות. פחות ופחות דגים הועלו ברשתות המכמורת. ספינות ישראליות הגיעו לדוג בקרבת טורקיה.
לראש הנקרה, בא גרעין השלמה "החושלים". בגרעין היו שני צוותים דייגים. הם עבדו כשכירים על ספינות של קיבוצים, ובחורה אחת עבדה על היבשה בתיקון רשתות.
נוצר מצב שלנו היו שני צוותים בלי ספינה ולקיבוצים אחרים היו שתי ספינות וצוות אחד.
צוות אחד עבד על הספינה נווה– ים של קיבוץ נווה- ים. בראש הנקרה היו כוונות לרכוש את הספינה. כנראה שלאירועים יש לוח זמנים שונה ובלתי צפוי. הצוות מרה"ן עם הספינה
נווה – ים נתפסו על- ידי הטורקים. כאשר הצוות השתחרר מבית הסוהר והגיע למשק, הם גויסו למשימה משונה: להקים כפר דייגים על האי טירן. אולי רצו להיות שליטים על מיצרי טירן. כנראה שהיה להם טוב שם על האי. דובון הוקסם מהנוף וצייר. צביקה פגש את גינה. לגבי האחרים צריך לשאול את תרזי או את דובון.

אחדים מבין בעלי הספינות הגדולות החליטו לדוג בים סוף. הקיפו את יבשת אפריקה.
קברניטי "סער" ו"אופיר" המשיכו וסיפרו בנימה של געגועים, שרק אז הבינו מה זה
שדות דייג. אפשר לתכנן דברים .
גם הספינה דרור של מעגן מיכאל, הקברניט זלי, הצטרפה לאותם שדות דייג.
שפע של דגים התחילו לפרוק באילת.
בנמלי אריטראה ואתיופיה, הם היו מקובלים. לימדו את המקומיים שיטות דייג. הערך מוסף היה, ידידות ונוכחות ישראלית בחופי מזרח אפריקה.
(למתעניינים, יש ספרים וחוברות על הנושא ספינות הדייג. להשיג במוזאון חיל- הים).

כאן בים התיכון יוצאים לשדות המזל (לא לשדות דייג). אין מה לעשות , אבל מקוים ומעבירים את הזמן בפטפוטים בקשר. איך יודעים שמישהו מצא משהו, כשהוא מפסיק לפטפט . הוא גם לא יגלה את מיקומו. ישמור את מזלו בסוד.

~ ~ ~

בזה אני מסיים רק מקצת הסיפורים.
לא נגמרה לי הסבלנות לספר. אני מקווה שהיתה לכם מספיק סבלנות לקרוא.

שמעון יעקובי, דצמבר 2015.

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s