תולדות ה"גלים" / שמעון יעקובי – חלק שני

«« חלק ראשון

ביוזמתו של יוסלה דרור, חבר מעגן מיכאל (איש פלי"ם, מפקד צוללת, ולאחר מכן רב חובל באוניות תרשיש), "גלים" עברה הסבה לספינת קדטים. עד סוף שנות השמונים. "גלים" עברה לצי האוניות של החברה הקיבוצית "תרשיש". 
גלים זכתה למעמד של אוניה המפליגה בקווים בינלאומיים.

הכוונה הייתה, שמתוך הנוער הרב שעתיד להפליג ב"גלים" במסגרת החינוך הימי, תיווצר העתודה של ימאים על אוניות תרשיש.
(בפועל, לדוגמה, מראש הנקרה, רק חבר אחד הלך לצי הסחר. לחיל- הים התגייסו רבים. ולראשונה בתולדות החייל, שבנות משרתות בצוות של ספינה, היו שתי בנות מראש הנקרה).
"גלים" כל שנה ביצעה כארבעה הפלגות לאיים יווניים ועד פיראוס, כדי לבקר באתונה.

נודע הדבר לחברנו אלכס ליבן, והוא מדריך חברת נעורים של הגדולים – כיתת "ארז".
למרות שראש הנקרה לא משתייך לקיבוץ המאוחד, אלכס הצליח "להשחיל" לתור ההפלגות של גלים", את כיתת "ארז"

בהפלגה של כיתת "ארז", היה אילן כהן (לימים איש חיל- הים). אילן קבל את זה קשה.
היה חולה- ים על הקרשים, עד כדי כך שכבר נחשב ל-"נוסע סמוי" (כך כינו את אלה שעלו מן המגורים, רק כשהספינה נכנסה לנמל כל שהוא).
הבעיה נפתרה כשנמצאו בארון תרופות, מלאי של נרות.
בחיפה, בשיחת סיכום, אילן הציע שיפורים: א. על דלת ארון התרופות שתהיה מצוירת מנורה עם נרות. ב. להמציא אקדח יורה נרות.

הקברניט היה צביקה פריטל (לשעבר חבר ראש הנקרה) ברוב ההפלגות של ראש הנקרה,
המכונאים: זלי (לשעבר חבר שדות ים) ושלום שקד.
מדריכים וספנים: במשמרות: יוני רוכל (וגם הגיטרה), שמעון יעקובי ( לעתים גם טבח) וצעירים בוגרי הפלגות קודמות.
המפנקות: כול כיתה עם המדריך או המטפלת .

בסוף שנות השבעים, ביוזמתו של דארזי (חבר מעגן מיכאל), "גלים" זכתה לשיפוץ גדול: החלפת מיטות ברזנט הרב- קומתיות (כמו בספינות מעפילים) בדרגשי עץ דו – קומתיים, הסרת התורן האחורי עם המנוף, הסרת הכננת (להרמת רשת מכמורת), הסרת גלילת הרשת, שבירכתיים, למרות שהיתה מאד שימושית. במקום הגלגלת, בים הפתוח היו מרכיבים מושב של אסלה במסגרת ומשענות מנירוסטה (מיצירות מוטקה קוצר) ופרגוד למען פרטיותו של המשתמש.
החלפת מנוע ראשי רועש וענק Caterpillar שהיה לו להתנעה מנוע בנזין רועש יותר ממטוס בהמראה. בכול הנמלים, כאשר בלילה או עם עלות השחר, הפעלנו מנועים (הראשי והעוגן) תארנו לעצמנו, איך שכנינו בנמל, מקללים…

"גלים" במסגרת המילואים שלה
הפכו אותה לספינת דייג אמיתית טורקית (זה היה בעידן שטרם המציאו את המל"ט). הפליגה כדי לצפות ולדעת מה קורה על החופים של שכנינו הצפוניים. פרשה רשת לאיסוף דגים, והעלתה מודיעין. אחרי המשימה חזרה להיות "גלים".

"גלים" בתחילת מלחמת קפריסין – טורקיה
חבורת מכובדים יוונים מקפריסין שהיתה בלונדון, רצו לחזור למולדתם.
בגלל המלחמה לא היה שום דבר שטס או מפליג לקפריסין. למזלם של המכובדים גם פאפא ווסילי היה איתם. כול המכובדים הגיעו לישראל, ונתקבלו באהדה ב"תרשיש".
תדלקו את גלים. ר"ח דוד מימון, חבר עין – חרוד, התנדב להפליג (הוא זכר את חסד נעוריו של פאפא ווסילי ).
כולם מאושרים, כי לא היו מעודכנים על מה שקורה במולדתם, הפליגו ל- Famagusta.
הם חשבו כך.
כאשר התקרבו לפאמאגוסטה, נהיה להם אדום בעיניים מדמעות, ואחר כך שחור בעיניים, ומרוב דגלים אדומים טורקיים שהונפו בנמל ובעיר.
פאפא ווסילי אז היה ראש העיר. הטורקים כבשו את עירו.
שאלתי את דוד מימון, אם היו אירועים מיוחדים בהפלגה הזאת. נו-מה. אנשי שולחנות הכתיבה בארץ התקשו לאשר שינוי יעד ההפלגה. עבר זמן עד האישור.
היעד החדש היה לימסול. מול הכניסה לנמל, גם כאן עבר זמן ניכר ומעצבן. היוונים חשדו בכל דבר זז. החבורה של פאפא וסילי על הסיפון, רואים את מולדתם, מתרחקים ומתקרבים אל חופיה.

ראש הנקרה שותפים

בהנהלת "תרשיש" החליטו להסיר חסותה של החברה מעל "גלים" ולהחזירה למעגן מיכאל.
מוקלה (חבר מעגן מיכאל ורב חובל באוניות "תרשיש"), בין דאגותיו היתה גם "אבהותו"
על "גלים". מוקלה בא להציע להקים שותפות של המשתמשים בספינה.
הסברתי למוקלה, שראש הנקרה באיחוד הקבוצות והקיבוצים ואילו "תרשיש" הנו נכס של הקיבוץ המאוחד. מוקלה לקח על עצמו להיות נביא, וחזה ששתי התנועות יתאחדו בקרוב.
כעבור שנה, מוקלה בא לבקרני. מוציא מכיסו מפתח נחושת גדול ואומר: כעת תורך להיות אחראי על "גלים". מוקלה הבחין בלבטיי, ושמחשבותיי מתרוצצות בין רוצה לבין לא יכול, והמשיך: הכול בסדר ממש אין מה לעשות. זה רק ענין אירגוני ודברים פורמליים.
הכי מסובך, כל שנה לשבץ, לסדר את תור המשקים לקבל את הספינה.
האמנתי והסתבכתי, כי בנוסף לעבודה מלאה בענף שלי, זמני הפנוי מיועד לתחזוקה ולהפלגות עם היכטה שבנינו. חברים רוצים להפליג.
רכישת השותפות, (החלק 6\1) צריך לעלות 1000$.

מזל שאת יוסקה שפרן, הגזבר, מצאתי במצב רוח גמיש.
הבטחתי לו, שבעוד חצי שנה, עלות ההפלגה של בני ראש- הנקרה, תעלה פחות ב-1000 $. גם בשנים הבאות כל העבודה שלי (בעיקר שבתות), וכל שירות שהקבוץ יתן (בעיקר ענפי עזר) לשותפות, יהיה בתשלום.

בישיבה הראשונה שהוזמנתי להשתתף בה ב"תרשיש", המנהל דוד מימון מציג אותי כמכרו הותיק משנת 1947 מספינת המעפילים Suzana זאת עם השיר שושנה-שושנה.

הצעתי ש"תרשיש" תהיה שותפה ב- 10%. הצעתי לא התקבלה, (הרגשתי כאילו זרקו אותי מהבית). אבל מנהל החברה, הבטיח שיהיה לעזרתי כמו תמיד.
קיבלתי את הבטחתו והמשכנו בשיפורים של הספינה. החלפנו את כול ציפוי העץ של הסיפון. קיבלתי מכונית של החברה, לכמה זמן שיש צורך. המכונית תוצרת הארץ (Henry J.), עם כתוביות שונות בשפת הימאים הרומנטיים.

בהתייעצות עם שלום שקד החלפנו את המשתיק קול של המנוע הראשי על-מנת שנוכל גם לשמוע מה אנו מדברים כשהמנוע מופעל. המשתיק החדש היה כול כך כבד, עד שביקשנו ממוטקה קוצר להנדס ולעשות מנוף ולהתקינו על הספינה, למעלה ליד עמדת הצופה.
המנוף היה מוצלח, וגם שחרר אותנו מעבודת עבדים, להעלות את אסדות ההצלה למקומן.

"אין מה לעשות" (לפי דברי מוקלה) כדי להכין את הספינה לקראת ההפלגות.
מתוך התחשבותי בקוראי דפים אלה על תולדות "גלים", להלן רק רשימה מתומצתת של
"אין מה לעשות".
עבורי, כתוספת למשרה מלאה לצורכי פרנסה, נוצר מצב של חוסר זמן למנוחה. וצבירת הרבה "שבתות". עשתי את התפקיד במשך כחמש שנים.

בחורף, הגיע הזמן להוציא את הספינה מהמים במימשה של חיל- הים. קבלנו תור למימשה, עם תאריך כמו בקו"ח ועם הרבה שינוים, כי הרבה פעמים, הפתיעו ספינות החייל, שהיו תמיד קודמים לנו. על המימשה: החלפת אטם של ציר המדחף. על גוף הספינה, החלפת גושי הבדיל ש"נאכלו" במקום מתכות אחרות של הספינה. להזמין צילומי רנטגן לגוף הספינה שמתחת לקו המים, ולחדש צבע.
אחרי שחזרנו למקומנו במעגן הדייגים: בדיקה וטפול במכשירי קשר, האנטנות, כל מערכות החשמל, תאורה ואורות דרך, הקירור, הרדאר, המשאבות, מנוע עזר, רצועות, מייסבים , ציר שרות, ברזים, מנוע של העוגן, מערכת מים, ביוב. צופרים ואזעקות, מטפים צינורות וזרנוקים לכיבוי אש , חגורות וגלגלי הצלה, לשלוח ולבדיקה אסדות הצלה. להחליף אטמי דלתות וחלונות, החבל כמעקה ביטחון מסביב לסיפון חידוש תוכן ארון התרופות.
הכול צריך היה להיות רשום ביומן מגובה באישורים של נותני השרות. לפעמים גם אישור קרנטינה. לידע את קצין הביטחון של צים, כדי שיסדר שמירה עלינו בנמלים מסוימים.
פעם ביקשתי מרכז הפלגה, נציגו של משק שילך במקומי לצים. מה יצא מזה? נזיפה, לי.
11 ביולי 1984
בשבתות, לפי תור, היו באים מדריכים וחניכים לגרד חלודה, לנקות ולצבוע.
אחרי הכול בא בוחן של המחלקה הטכנית של רשות הספנות.
בוחן פתע הרכבת הגה חרום תוך 20 דקות. הצלחנו ויש ! רישיון לשנה.

חלק שלישי »»

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s