דינה – כמה מילים אליך, ועליך.

אני יודעת שמירה בראון היתה זו שהקימה את הארכיון בקיבוץ. מתי בדיוק נכנסה דינה גבעתי לתפקיד עוד לא בדקתי, אבל מבחינתי היא תמיד היתה שם. עוד כנערה אני זוכרת את עצמי באה "לעבוד בארכיון" – בהנחייתה של דינה  מפרקת את עלוני הקיבוץ שהספיקו להתאסף, ולאחר מכן מחלקת ומקבצת אותם מחדש על פי נושאים.

דינה, אני מרשה לעצמי לנצל את הבמה הזאת כאן כדי לומר כמה מילים – לך, ועליך.

לפני פחות משנתיים, כשקבלתי על עצמי את ניהול הארכיון, נפגשתי עם ניצה שחר (קודמתי בתפקיד) בחדר הארכיון לחפיפה קצרה, וצללתי לעבודה.

אחרי תקופה לא קצרה של חוסר פעילות מה שבעיקר היה בארכיון זה … בלגן. אבל כבר תוך כדי שעסקתי בפינוי וסידור אזורי עבודה נוחים, הבנתי שמי שבאמת אני רוצה ש"יחפוף" אותי היא המאסטר עצמו. אותו מאסטר נפלא שבזכותו יש לנו היום חומרים נהדרים, אוצרות של ממש, מ"אז". אותה מאסטר שבזכותה החדרון הקטן והצפוף הזה הוא פשוט… כן, אוצר.

באחד הימים הממש ראשונים שלי בארכיון, כשעוד הספריה היתה צמודה לו, "תפסתי" אותך באה להחליף ספרים ושאלתי אם תוכלי לבוא רגע לחדר הארכיון להסביר לי כמה דברים.
זה היה קצרצר – אני עדיין לא ידעתי מה לשאול, ואת … כנראה בעיקר רצית כבר לחזור הביתה עם הספרים החדשים שהשאלת.
אולי עשר דקות ישבת שם איתנו, עם ניצה ואיתי.
היום, ממרחק הזמן, אני יכולה לומר שהדברים שאמרת לי אז בקצרה, ממש כלאחר יד, הסתברו לי בהמשך העבודה כ"עקרונות" של ממש.

אבל אני רציתי עוד.
רציתי לשמוע ממך עוד הרבה. 
רציתי ללמוד ממש איך עובדים, את שיטות הקיטלוג והרישום על פיהן נהגת, את נוהלי קבלת ומסירת החומרים שהנהגת, את הדרך הנכונה לרתום אנשים לעזרתך, באיזה חומרים נכון לאחסן תמונות ומאילו להיזהר, מה כן לעשות, מה לא….
ובעיקר מה שרציתי לשמוע ממך, ולצורך כך כל "הרצון ללמוד" שימש קצת כמו סיפור כיסוי ותירוץ סופר-מוצדק, זה את הסיפור שלך, של דינה – איך התחלת, איך היה לך, איך היה היומיום שלך, מה הלהיב אותך, מה הרגיז אותך, הכל… סקרנות עצומה היתה בי. (ועדיין).

התקשרתי אליך ובקשתי שנפגש.
"השבוע הנכדים באים, זה לא מתאים. אני אתקשר אליך" ענית לי.
(זה היה סוף אוגוסט, ה High Season של כל סבתא אהובה).

את לא התקשרת, ואני … בחרתי בנתיים לא "להציק" לך.
וככה לא הזדמן לי להביע בפניך, פנים מול פנים, את ההערכה הענקית שלי למפעל הזה שלך. 
מפעל שהוא רק אחד מיני רבים, אחד מתוך המון עיסוקים ותפקידים שמילאת בקיבוץ והשארת חותם.

כואב ומעורר כבוד להכנס בימים אלה לחדר הארכיון. להביט מסביב על הקרטונים עמוסי החומרים, המעטפות עם התמונות, תיקים עם חומרי היומיום של פעם – על הכל מתנוסס כתב ידך העגול והברור, והוא עדות חזקה יותר מכל למפעל העצום הזה שלך.

מעט מהתודה וההערכה שלנו הספקנו להביע בפניך בפתיחת תערוכת החגים שערכנו לפני כשנה בגלריה.
כבר כמעט שנה עברה מאז – במהלכה המשכתי ולמדתי את הארכיון, ורק הבנתי עוד יותר עד כמה יקר ערך הוא.

אני מקווה שנשכיל להמשיך את דרכך, ובעיקר מקווה כי לא היית זקוקה לדברי אלה עכשיו כדי לדעת ולהבין איזה דבר גדול השארת לנו ואת ההערכה הענקית שלנו לפועלך.

שלך, לצד נעליך הגדולות
בהערכה גדולה

אורית שפרן

דינה גבעתי

הארכיון גם בפייסבוק  פייסבוק ארכיון ראש הנקרה

 ~ ~ ~

כל הזכויות שמורות © ארכיון ראש הנקרה
אין לעשות שימוש בתכני האתר ללא קבלת אישור.
לפניות: rahanarchive@gmail.com 

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “דינה – כמה מילים אליך, ועליך.

  1. היי אורית
    כתבת יפה ונוגע ללב
    לי לא יצא להכיר אותה ממש וטוב לשמוע ממי שכן.
    חוצמזה, נראה שאת גדלה בנעלייך ממספר למספר עם הארכיון המתוקשר,
    כל פעם דוא"ל מארכיון רה"נ הוא אתנחתא של תענוג אמיתי.
    בחירת והעלאת החומר שלך היא אחת מהמתנות הכי כייפיות, רהוטות ובעיקר ערכיות שנקרו על דרכי.
    תודה גדולה,
    אבנר

    1. וואו אבנר… תודה גדולה (:
      פידבק כזה הוא דלק מהסוג המאוד משובח להמשך !!

  2. אורית בוקר טוב

    אני מקווה שמה שכתבת על דינה ריגש את המשפחה כמו שריגש אותי .

    כמו כל הפוסטים האחרונים שכתבת. את עושה נכון בדרך של הפרסומים העדקניים מהארכיון.

    טוביה

  3. מצטרפת למחמאות של אבנר,ביתנו היפה כמו גם הארכיון, הם תזכורת מתמדת לכך שלא כילינו ימינו לשוא, רואה בך שומרת חותם ראויה ויקרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s